אימון משפחתי להפרעת קשב


"האוירה בבית השתפרה פלאים, לא תאמיני אבל הבת שלי ביקשה ללכת איתי לסרט! זה לא קרה כבר שנתיים."

האמת שהאמנתי, היא הרי עשתה עם עצמה עבודה מדהימה. כשהגיעה אלי, היא חששה לשחרר ופחדה שהילדה לא תסתדר בלעדיה. לאט לאט למדה את דרך הביניים, לשחרר זה לא להסיר לגמרי את האחריות. או במילים שלה: " אני נותנת לה "ספייס". לאט לאט למדה להפסיק לחפור. להפסיק לחפור זה לא להסיר ממנה את האחריות ההורית. החלה להתבטא בקיצור ובאסרטיביות. הפסיקה להתנהל מתוך החרדות וההרגל לנהל אותה. לאט לאט למדה לא לעורר התנגדות. למדה לנהל שיחות בדרך שגרמה למתבגרת שלה לקחת אחריות. השתמשה בהרבה סימני שאלה ומעט סימני קריאה.

לאט לאט למדה לאפשר לבתה את חופש הבחירה מתוך כבוד אליה. לאט לאט היא למדה לתת מענה לצרכים של גיל ההתבגרות ולצרכים המיוחדים של הפרעת הקשב. החלה לדרוש מעצמה את מה שציפתה מהמורים לעשות.

לאט לאט למדה לאפשר לבתה לתפוס תפקיד ומעמד חדש בבית, המתאים לגילה. כאשר סומכים על המתבגרים במקומות שלאו דוקא קשורים ללימודים הם מתאימים את עצמם לציפיות. האפשרות לטעות היא חלק בלתי נפרד מהתהליך התבגרות וצמיחה.

אם תשאלו אותי מה המפתח להצלחה? מחויבות לילדה? – מאז נולדה היא היתה מחויבת. מאמץ והשקעה? – מאז ומתמיד היא השקיעה ולא ויתרה. סבלנות? רוגע? - אילו תכונות שהיא לא הצטיינה בהן.

אז מה כן? – ההבנה שמקום לרצות "לתקן את הילדה" השינוי יתחיל בתוכה. משקיבלה את ההחלטה לעבוד על עצמה, היתה פנויה להפנים את הידע ולהטמיע את הכלים שקיבלה במפגשים.

Recent Posts
Archive
Follow Us
  • Facebook Basic Square

ציפי קוברינסקי - פתרונות אסטרטגיים להפרעת קשב / טל׳: 0545-333180 /zipi.kobrinski@gmail.com