מתביישים שיש לכם הפרעת קשב?

זה קרה באחד הכנסים בנושא הפרעת קשב בן השתתפתי.

נכנסתי לאולם הכנסים הגדול והתקשיתי למצוא מקום פנוי לשבת.לבסוף, התיישבתי ליד גבר שלא היכרתי. הוא הציג את עצמו כנוירולוג המתמחה במבוגרים. לשמחתי הוא התגלה כאיש שיחה נעים שלא היסס לחלוק על דברי הנואמים בכנס והתעניין בדעתי על הנאמר. לצערי, התקשיתי לשמוע את דבריו, למרות שניסיתי. האם מכשיר השמיעה שלי התקלקל? אולי זה הנוירולוג שמדבר בלחש? שמא התדרים בקולו הם אלו שאינני שומעת?

ככל שהנוירולוג המשיך לשוחח אתי כך גברה אצלי תחושת התסכול והכעס: למה האקוסטיקה באולם גרועה כל כך? למה הוא לא מגביר את קולו למרות בקשתי? למה התמהמהתי מחוץ לאולם ולא תפסתי מיקום מתאים יותר? ובעצם, למה לא הלכתי כבר בשבוע שעבר למכון השמיעה כדי להיבדק, הרי הרגשתי לאחרונה שכדאי לכוון מחדש את מכשיר השמיעה שלי?

כל כך הייתי עסוקה בכעס על עצמי ועל העולם עד שפספסתי מהנאמר בהרצאה ואיבדתי את הקשר...

פתאום, הבנתי מה מרגישים אנשים שיש להם הפרעת קשב וריכוז שכל כך מתאמצים להקשיב ולא תמיד מצליחים. ומה הנושא שהם מתלבטים בו יותר מכל? עד כמה ומתי כדאי לשתף את הסביבה בקושי. כמעט כל מי אלו שמגיעים אלי לקליניקה, מבוגרים או מתבגרים, מספרים לי על תחושת הבושה ועל החשש מתיוג ואני שואלת אותם על המחיר שהם משלמים על ההסתרה ועל הרווח שבשיתוף.

"אני מצטערת, אבל קשה לי מאד לשמוע אותך כיון שאני לקויית שמיעה. יש לי מכשיר שמיעה אבל הוא כנראה לא מכוון" שמעתי את עצמי אומרת לנוירולוג בהפסקה , וביקשתי ממנו להתחלף במקומות. הרופא הבכיר נענה ברצון והמשכנו להחליף דעות. הוא סיפר לי על ההתלבטות שלו מתי ועד כמה כדאי להשתמש בריטלין כשמדובר במבוגרים שסיימו ללמוד. אני סיפרתי לו על תחושות התסכול עליה מספרים לי לקוחות, כאשר הם מרגישים שאינם ממצים את עצמם ועל השפעתה על תחושת הערך העצמי ואפילו על מערכות יחסים.

כשנפרדנו, הוא הזמין אותי להרצות בפני הצוות הרפואי בבית החולים בו הוא משמש כרופא בכיר. "חשוב שתשמיעי את קולך, וחשוב שאנחנו הרופאים נכיר את הפאן האישי של המטופלים שלנו". לולא העזתי להודות בקול רם בלקות השמיעה שלי, לא הייתי מצליחה להביע את דעותי ובודאי שלא הייתי מוזמנת להרצות.

לולא ביקשתי עזרה, הייתי ממשיכה להיות עסוקה בכעס ובתסכול והייתי מפספסת עוד מהנאמר על ידי המרצים בכנס, שהיו מהמובילים בתחום.

לולא התגברתי על מחסום הבושה, לא הייתי מחליפה מקום ולא הייתי משוחחת גם עם שתי הסטודנטיות לפסיכולוגיה שישבו בצידו האחר של השולחן. הן הציגו את עצמן ואמרו: "את לא צריכה לומר מי את, אנחנו כבר יודעות... ואפילו השתמשנו במאמרים שלך לצורך עבודה שהיינו צריכות להגיש". אני מודה שחשתי גאווה.

לא מעט ילדים מאובחנים בתקופת לימודיהם בבית הספר כלקויי למידה או בעלי הפרעת קשב וריכוז. הם למדו לא להתבייש בלקות ובזכות זאת קיבלו סיוע, יחס ומבחנים מותאמים כך שיוכלו לתת ביטוי ליכולותיהם. ככל שהם מתבגרים, בעיקר כאשר הם מתחילים בלימודים אקדמאים, הם מבקשים להיפרד מהתווית, מתוך תחושה שהצליחו להתגבר על הקשיים. הפרעת הקשב אינן "נרפאת" עם השנים, והלוקים בהפרעת הקשב הבוגרים מוצאים עם השנים את הדרכים המתאימות להם לעקוף אותן. לעיתים הם פוגשים את הלקויות בצמתים חדשים בחיים כמו בתקופות של מעברים או לחץ בעבודה ובלימודים, או אפילו במערכות היחסים שלהם. הקושי להודות בלקות מגביר את תחושות התסכול ומונע מהם לבקש עזרה. הם מבזבזים אנרגיה מיותרת על הסתרה וכעסים, דווקא בתקופות בהן כל טיפת אנרגיה חשובה. הודאה בלקות, בעיני, אין משמעותה תיוג כל זמן שזוכרים שיש לכל אחד מאתנו עוד עולם מלא וגדוש של תכונות ויכולות. זו הסיבה שאני לא מתביישת לכתוב על לקות השמיעה שלי ועל הצורך שלי במכשיר שמיעה. נתקלתם מחדש בלקויות הלמידה או הקשב והריכוז? אל תבזבזו אנרגיה מיותרת על בושה והסתרה! זה הזמן לקחת אחריות על איכות החיים שלכם, להצליח בלימודים ולא לפספס הזדמנויות.

התקשרו אלי לטל. 0545333180 או צרו קשר ובואו לאימון אישי להפרעת קשב כדי ללמוד מה לעשות כדי להצליח:

« איך מעלים את המוטיבציה

« איך מגישים עבודות בזמן

« איך מתמידים ולא מוותרים

« איך רותמים את הסביבה לתמיכה בכם

אם אתם סטודנטים עם הפרעת קשב, ומעוניינים לקרוא עוד על אסטרטגיות שיעזרו לכם היכנסו לקישור כאן

אם אתם מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז ומעוניינים במידע נוסף לחצו כאן

Recent Posts
Archive
Follow Us
  • Facebook Basic Square

ציפי קוברינסקי - פתרונות אסטרטגיים להפרעת קשב / טל׳: 0545-333180 /zipi.kobrinski@gmail.com