עשיתם לילד אבחון פסיכודידקטי? עצות להמשך


"שני הבנים שלי לקויי למידה. הקטן, בן ה-8 אובחן בשנה שעברה והקיץ לקחתי גם את הבכור בן ה-12 גם לאבחון. אני כועסת על עצמי שלא עשיתי את זה מזמן, אולי בגלל שהמחנכת שלו לא הסכימה איתי. היא חשבה שהוא פשוט חסר מוטיבציה" סיפרה לי מיכל (שם בדוי). "הבעיה היא שהילד לא מוכן להתאמץ ושום דבר לא השתנה. אז למה זרקתי כל כך הרבה כסף?" רוב ההורים מדווחים על תחושה דומה לאחר שילדם אובחן כלקוי למידה. חלקם מאשימים את עצמם שלא עלו על הבעיה בשלב מוקדם יותר, אחרים מאשימים את המורים שלא היו קשובים מספיק לקשיים. לרגשות האשם נלווית תחושת תסכול, על כך שלמרות האבחון, הם לא רואים שיפור והילד חסר מוטיבציה. ההורים המתבוננים מן הצד על קשיי ההתמודדות של ילדם, מתוסכלים כמוהם ולעיתים אף יותר. הם צופים אל העתיד הצפוי לילדיהם דרך המשקפיים של המציאות העכשווית. "לילד יש קושי בארגון הילקוט? איזו משמעות תהייה לקשיים הללו כשיתגייס לצבא?" "הילד נכשל במבחן בחשבון בכתה ד'? מה יהיה אם יכשל במבחני הבגרות ואיזה עתיד צפוי לו? " הורים שהם בעצמם לקויי למידה, מבינים את קשיי הילדים ומודעים לכך שהבנה ותמיכה תעזור להם לממש את היכולות שלהם. מאידך, הם שחוו על בשרם את קשיי ההתמודדות עצובים יותר מאחרים מעצם המחשבה של מה שצופן העתיד לילדיהם. העצב והתסכול גורמים להורים לתחושה של חוסר אונים. מטרת האבחון היא לאתר את הקשיים הספציפיים של הילד ולתת להם מענה. נקודת המפנה במוטיבציה של הילד היא כאשר הוריו מצליחים להפריד בין יחסם לקשיים לבין יחסם אל הילד. משמעות ההפרדה היא להפסיק להתייחס אליו כאל "ילד מרדן" או "ילד עצלן" ובמקום זאת להתייחס אליו כאל "ילד עם לקויות". השינוי בהתייחסות אינו סמנטי והוא בעל משמעות עבור הילד ועבור הוריו. ילד שחושב שאין לו סיכוי להצליח נוטה להסתיר את הכישלונות מהסביבה וגם מעצמו, מה שגוזל ממנו אנרגיה מרובה. ההתייחסות החדשה מאפשרת לו לבנות לעצמו"סיפור חיים" חדש שאין להתבייש בו. ילדים לקויי למידה צריכים להשקיע יותר מאמץ מאחרים כדי ללמוד, ולשם כך כדאי להם לגייס את כל כוחם. ה"סיפור חיים" חדש מאפשר להם ללהסכים לקבל עזרה, ומדרבן אותם לגייס כוחות. כאשר ההורים עצמם מאמינים ב"סיפור החיים" החדש, מתחזקת בהם האמונה שילדם יכול להצליח אם יקבל עזרה מתאימה, והם מפנים את מרצם לחיפוש פתרונות. בדרך זו ההורים מתמקדים בחיפוש מענה לצרכים העכשוויים של הילד, והחרדה מהעתיד פוחתת. כדאי לזכור שבשנים האחרונות גברה המודעות ללקויות הלמידה ופותחו כלים רבים שיכולים לעזור לילד לממש את יכולותיו ולהצליח. כיצד תעזרו לילד לבנות "סיפור חיים" חדש?

  1. קראו בעיון את תוצאות האבחון ואת ההמלצות. שוחחו עם הילד והסבירו לו את הממצאים בהתאם לגילו.

  2. הרחיבו את הידע שלכם לגבי הלקות של הילד - תוכלו למצוא באינטרנט מידע כמו הרצאתו של ריצ'ארד לאבוי "כשהאסימונים נגמרים".

  3. עזרו לילד ליצור הצלחות קטנות ואתגרו אותו בצעדים קטנים וברי השגה. תוכלו להקל עליו ביצירת סביבת עבודה נקייה מפיתויים והסחות דעת ובסדר יום מובנה. הילד מתקשה להכין שיעורים בעצמו? חלקו את השיעורים למנות קטנות, שבו אתו עד שתרגישו שהוא מסוגל להתמודד עם מטלה אחת קטנה.

  4. למדו את הילד לנתח מה גרם לו להצליח. הצליח לסדר את הקלמר בעצמו? שאלו אותו מה עזר לו, והוסיפו משלכם. לא פגשתי ילד שסרב לשתף פעולה מתוך תחושת גאווה על הצלחה. כך הוא ילמד מה עוזר לו.

  5. זהו את דפוס ההתנהגות של הילד כשהוא מרגיש מתוסכל. יש המתכנסים בתוך עצמם, יש הבוכים ויש שמתנהגים באופן שיכעיס אתכם. השתדלו להפחית בתגובה על דפוס התנהגות זה, ככל שניתן.

  6. הביעו אמפטיה לתסכול והימנעו מהסברים מה גרם לכישלון, ממילא הילד אינו פנוי להקשיב לכם כאשר הוא מרגיש מתוסכל.

  7. חזקו את הילד כאשר הוא מצליח להתגבר על תחושת התסכול ועל דפוס ההתנהגות שאפיין אותו.

מחקרים מוכיחים שחוסן משפחתי משפר את יכולת ההתמודדות של הילדים עם האתגרים שמציבה בפניהם הלקות. כך תחזקו את החוסן המשפחתי שלכם:

  1. חזקו את המחויבות המשפחתית לתמיכה ועזרה הדדית - התייחסו למצב החדש כאתגר למשפחה כולה. משפטים כמו: "נחפש כולנו דרכים לעזור לילד" נשמעים שחוקים אך מהווים הצהרת מחויבות משפחתית. הבעה ברורה וישירה של קירבה, תמיכה ודאגה הדדית חשובה לא פחות. משפחה בעלת מחויבות, לא חוששת להביע בקול רם מלות חיבה שכן לכולם ברור כי האמירות אינן מזויפות. אמירות ברורות משדרות בטחון "אם המשפחה מחויבת, הרי שיהיו מחויבים גם לי בעת צרה".

  2. חזקו את תחושת השייכות – ילדים לקויי למידה מדווחים על התמודדות טובה יותר בתוך הבית ומחוצה לו, כאשר מקיימים טקסים קבועים כמו ארוחות שבת. הטקסים מסמלים את "גאוות היחידה" ותורמים לתחושת השייכות וללכידותה של המשפחה. כשמתעורר קושי משפחה מלוכדת ממשיכה בשגרה של מפגשים בבית ומחוצה לו ככל האפשר. "אם גם בעת משבר המשפחה ממשיכה לתפקד אז יש על מי לסמוך".

  3. הקפידו על תקשורת ברורה ופתוחה - תקשורת עמומה ורווית סודות גוזלת אנרגיה מיותרת הנחוצה להתמודדות עם המצב החדש . שיתוף אמיתי יגרום לכולם לגייס סובלנות ואמפטיה. מי שיחוש כי "גם הוא היה נוהג כך בסיטואציה כזו" יכעס פחות על מי שהמתח גורם לו לעצבנות. הורים נוטים להסתיר מהילדים את החרדות כדי שלא להלחיץ אותם. אלא שקשה למנוע מהילדים לקלוט מידע והם חשים את המתח באוויר. עדיף שהמידע שיקבלו יהיה, עד כמה שניתן, בשליטת ההורים ויותאם לגילם.

אם יש לכם ילדים לקויי למידה בוודאי קיבלתם הדרכה הורית כיצד להתייחס אל הקשיים. נקודת המוצא היא כי אין ילד עצלן, אך יש ילדים שקשה להם!

Recent Posts
Archive
Follow Us
  • Facebook Basic Square

ציפי קוברינסקי - פתרונות אסטרטגיים להפרעת קשב / טל׳: 0545-333180 /zipi.kobrinski@gmail.com