המורים לוחצים על שימוש בריטלין?


"מהרגע שהועלתה אפשרות להפרעת קשב אצל יואב (שם בדוי) התחיל לחץ בלתי פוסק מצד בית הספר לפנות לנוירולוג לשם מתן תרופת ריטלין. אנו כהוריו מסרבים לתת לו את התרופה בגיל צעיר כל כך ומנסים להקל על הילד בדרכים שונות כמו הוראה מתקנת ורכיבה טיפולית ואולי טיפול הומאופטי. אבל התגובה בה אנו נתקלים מהצוות החינוכי היא מזלזלת". שיתפה אותי דבי (שם בדוי). סיפורה של דבי אינו יוצא דופן ולאחרונה התפרסמו בתקשורת לא מעט מקרים על לחץ מצד המורים לתת לילד ריטלין. הרבה הורים נתקלים בצוות חינוכי שמאמין שריטלין היא התשובה היחידה ומפעיל לחץ לא חוקי על ההורים. לאחרונה אף שמעתי על ילד בן עשר שהורחק מהכיתה וישב שבוע בחדר המנהלת בגלל שלא הסכים לקחת ריטלין, לצערי הרב לא לכל המורים יש את הכלים להתמודד עם הקשיים של לקויי הקשב עצמם ועם השפעתם על תפקודה של הכתה כולה ולא סתם יש כל כך הרבה תכניות לשיפור המצב. הם נוטים להטיל את האחריות לשיפור באופן בלעדי על הריטלין מה שגורם להורים שמתנגדים לתרופה להרגיש מתוסכלים ואפילו מאוימים. תגובתם היא תוצאה של תחושת חוסר אונים מחוסר יכולתם לעזור לילד, תחושה הגוברת כאשר הילד לא מאפשר ניהול תקין של השיעורים ועמידה ביעדים. אלו מזמינים ביקורת ולחצים מצד הנהלת בית הספר והורי התלמידים האחרים. בתור אמא שחששה לתת לבנה ריטלין בשנים הראשונות יכולתי להבין את דבי. מעודי לא פגשתי הורה ששש לתת לילדו ריטלין ולא רק בגלל הקמפיין השלילי שעושים לו בתקשורת. "ריטלין זה לא סוכריות" נוהג לומר דר' רפופורט, רופא להתפתחות הילד מומחה להפרעת קשב. ההחלטה אם לתת לילד טיפול תרופתי היא של ההורים בלבד והגורם היחידי שמותר לו להמליץ להם בנושא הוא הרופא. אסור לצוות החינוכי בבית הספר להמליץ על טיפול כזה לא כל שכן להפעיל לחץ על ההורים. הדבר היחיד שמותר למורה לעשות הוא להמליץ להורים לקחת את הילד לאבחון רפואי.

אלא, שנושא הריטלין, גורם למתח ולחוסר שיתוף פעולה בין המורים להורים. על פי המחקרים, אחד המנבאים החזקים להצלחתם של לקויי הלמידה הוא יצירת 'חזית אחידה מול לקות הלמידה', כפי שמציגה זאת דר' דפנה קופלמן, ראש המכון ללקויות למידה של המרכז הבינתחומי ומרכז שניידר ללקויות למידה. כלומר: מבוגרים לקויי קשב או לקויי למידה שהצליחו, דיווחו על תחושה שכולם היו אתם יחד בהתמודדות עם הלקות. חזית אחידה משמעה יצירת שיתוף פעולה בין ההורים, הצוות החינוכי והילד. כאשר יש הסכמה בין כל ההורים והמורים על דרכי ההתמודדות. כדי לשמור על אותה חזית אחידה, כדאי למצוא את הדרך ליצירת אוירה נעימה ומכבדת, גם אם נדמה שהמורים מפעילים לחץ. "איך משפיעה התקשורת בינך לבין המורים על תחושת החזית האחידה אצל בנך?" שאלתי את דבי "הייתי רוצה לנהוג אחרת, אבל היא מענישה אותו כל פעם בלי לבדוק מי אשם. הוא מגיע הביתה כל כך כועס ומתוסכל... מצד שני היא אף פעם לא אומרת לו מילה טובה. היא לא שמעה על חיזוקים חיוביים?" אין חילוקי דעות ביני לבין דבי באשר לכלים החסרים לחלק מהמורים לגבי הפרעת קשב ולקויות למידה. העובדה שקיימות כיום תכניות השתלמות רבות למורים בנושאים אלה, מעידה על כך שגם בכירי מערכת החינוך מודעים לכך. מאידך, חשוב שנזכור גם את קשיי המורים: הם נאלצים להתמודד עם אחוז גבוה של ילדים לקויי קשב וריכוז ולקויי למידה המשולבים בכתות, מה שגוזל מהם כוחות רבים. לפני שנים אחדות הוחל חוק השילוב ומאז גדל באופן דרמטי מספרם של ילדים אלה בכתות. לצערנו, אין תקציב לעזור לכל ילד הזקוק לעזרה. רבים מהמורים מדווחים על שחיקה ומרגישים שמאמציהם לא זוכים להכרה ומשכורתם אינה מתגמלת. אין ביכולתם של ההורים להעלות את שכרם של המורים או להשפיע על תקציב החינוך, אך הם יכולים לגרום למורה להרגיש שהם מבינים את קשיי ההתמודדות שלו בכתה ומוקירים את מאמציו. אמרתי לרונה: 'כאשר תגלי הבנה ואמפתיה לקשיי הצוות החינוכי, כאשר המורים ירגישו שאת מעריכה את מאמציהם, תיגרמי להם לפתוח את ליבם. כאשר תציעי עזרה מניסיונך האימהי במקום להעביר ביקורת על תפקודם המקצועי, אני מאמינה שהם ישנו את גישתם'. הגישה של יצירת חזית אחידה ושיתוף פעולה הכולל גם את הילד, גורמת לילד להרגיש שותף בהחלטות ומדרבנת אותו לקחת אחריות. שיתוף פעולה אמיתי נשען על החוזקות של כל צד ועל עזרה הדדית בנקודות התורפה שקיימות אצל כל אחד ואחת מאתנו. יצירת שיתוף פעולה כזה איננה פשוטה, בעיקר בגלל האתגרים שמציבים ילדים בעלי ליקויי למידה והפרעות קשב בפני ההורים והמורים. המפגש עם הקשיים יוצר אצל כל צד ציפייה לפתרון שיבוא מהצד השני. ההורים מצפים מבעל המקצוע שיביא ידע וכלים להתמודדות, ואילו המורים מצפים מההורים שיפגינו סמכות והצבת גבולות. כך מתפתחים חוסר אמון, ביקורת והתנגדות אשר מונעים יצירת חזית אחידה. אם שני הצדדים ישכילו להשתמש בתרומתו הייחודית של כל צד ויעזרו זה לזה בנקודות הקושי, ייווצר שיתוף פעולה. כך תיצרו שיתוף פעולה עם בית הספר בנושא ריטלין:

  1. בחנו את ההחלטה שלכם בנושא הריטלין בהתאם לאיכות חייו של הילד: בחנו מה ירוויח הילד מההחלטה ואיזה מחיר הוא ישלם. קחו בחשבון את החוויות שהילד יצבור וייקח אתו לחיים, את ההרגלים שהוא יפתח, את רמת התסכול שלו ואת מידת החוזק הנפשי שלו. הפעילו שיקול דעת כשאתם קוראים מידע בנושא ואל תתפתו להאמין למידע לא מבוסס מחקרית.

  2. שתפו את המורים בחששות המוצדקים שלכם מפני הריטלין כמו חוסר תיאבון, החשש מפני אובדן שמחת החיים, חרדות, טיקים ועוד. הציגו בפניהם את הגורמים המקצועיים שאתם התייעצתם אתם ואת הסיבות להחלטה. לעיתים, מחוסר ידיעה, המורים רואים בהתנגדות שלכם עקשנות גרידא. מודעות לגורמים לחששות שלכם, תעזור להם להבין יותר וללחוץ פחות.

  3. עשו לעצמכם רשימה מה לדעתכם הקשיים של המורה כמו מספר הילדים בכתה, תלונות ההורים והילדים האחרים, חוסר הידע שלה ועוד. בכל פגישה הביעו אמפתיה לקשיי המורה, הציעו עזרה מניסיונכם בבית ושתפו אותם בתוצאות יישום הדרכה שקיבלתם מבעלי מקצוע. קחו בחשבון שהוא או היא צריכים להתמודד עם אחוז גבוה של ילדים המשולבים בכתה, ועם צפיות ולחץ מצד המנהלים לעמוד בתכנית הלימודים.

  4. הכינו את עצמכם לאי הסכמה ולגישה שונה. אם אתם מרגישים שקשה לכם לנטרל את הכעסים ולנהל שיחה מכוונת מטרה עם המורים, היעזרו בהדרכה מתאימה לניהול הקשר עם בית הספר לטובת הילד.

  5. אם אינכם מרוצים מתפקודם של המורים, הפכו כל תלונה לבקשה. לדוגמה: 'הילד שלי זקוק להפסקות מרובות.' או 'אני מרגיש שאיני שותף מספיק'. אי אפשר להתווכח עם הרגשות או הצרכים שלכם ושל הילד. גישה כזו אינה מעוררת התנגדות או צורך להוכיח שאינכם צודקים.

  6. הימנעו מהכללות נוסח: 'אף פעם את לא מעודדת' או 'תמיד אתה רואה את השלילי' והקפידו לא לבקר את תפקודם המקצועי מה שיעורר התנגדות מצידם. קחו בחשבון שלילדים עם הפרעת קשב יש לעיתים קושי בוויסות הרגשות וכן שהפרשנות שהם נותנים לסיטואציות לא תמיד מידתיות. מאידך, חברת הילדים לא סלחנית והפרשנות שלהם לתופעות גם היא לא תמיד תואמת את העובדות.

  7. הקפידו להודות למורים ולהביע הערכה למאמציהם. השתדלו לרשום לעצמכם אירועים ספציפיים בהם הם עזרו או תמכו, גם אם לטעמכם מספר המקרים קטן במיוחד. הייתם מצפים מהמורים לחזק את ילדיכם במקרים הבודדים המצדיקים זאת? יישמו זאת גם לגבי המורים. המורה מתקשרת לבקש מכם לפתור בעיה כלשהיא? הביעו הערכה למאמציה לטפל בנושא שכן היא לא התעלמה ממנו.

נושא הריטלין הוא טעון ומעורר כעסים בתקשורת בין ההורים למורים. על פי החוק חל על הצוות בית הספר איסור להפעיל לחץ בנושא. מאידך חשוב לא להיות מושפע מאינפורמציה לא מבוססת המופצת באינטרנט ובאמצעי התקשורת. השיקול המרכזי בהחלטת ההורים ראוי שיהיה טובת הילד. זקוקים לעזרה בניהול תקשורת עם הצוות החינוכי בבית הספר? אתם מוזמנים לפנות אלי בטלפון 0545333180

או לחצו כאן ליצירת קשר

Recent Posts
Archive
Follow Us
  • Facebook Basic Square

ציפי קוברינסקי - פתרונות אסטרטגיים להפרעת קשב / טל׳: 0545-333180 /zipi.kobrinski@gmail.com