הורים לילדים עם הפרעת קשב, כך תעברו את גיל ההתבגרות בשלום

"אני לא מוכן לשבת עם הורי ביחד פה בחדר" התקשיתי לשמוע את האמירות הקשות והנחרצות של אורן (שם בדוי). "אני מרגיש שהורי לא מאמינים בי, כשאני לא מצליח הם זורים לי מלח על הפצעים במקום לעודד אותי, הם לא מרגישים שאני לוקח אחריות ואפילו לא שמים לב כשאני לא משאיר כלים בכיור. אני לא מבין למה בבית הספר כולם מעריכים אותי ובבית רק כועסים עלי..." התמונה שהצטיירה בפגישה עם הוריו של אורן הייתה שונה לגמרי למדתי מהם שהוא מתבגר מוכשר במיוחד הלומד בכתת מצוינות. האופן שבו דיברו העיד על אמונה ביכולותיו השכליות והמנהיגותיות מה שעמד בסתירה מוחלטת למה ששמעתי מאורן. הפער בהצגת הדברים מעיד על תקשורת לקויה בין אורן להוריו, שהיא אחד מהמאפיינים של משפחות לילדים עם הפרעת קשב בגיל ההתבגרות. הורים רבים, במיוחד אילו הרגישים לקשר עם ילדיהם, מדווחים על כך שהילדים הפסיקו לשתף אותם בחייהם, שהם מעבירים ביקורת נוקבת ובלתי מידתית על ההורים ומתווכחים על כל נושא פעוט.

השינויים הפיזיולוגיים והשתוללות ההורמונים מקצינים את תגובותיהם שמאופיינות בחשיבה של "שחור או לבן", במבוכה מנוכחות ההורים ואף ניכור, בסתירות בהצגת נקודת המבט שלהם, בהתנגדות אינסופית ואפילו בהאשמות כלפי ההורים. פער הדורות ותחושתם של המתבגרים שהוריהם לא מעודכנים בשינויים הטכנולוגיים גם הוא תורם את חלקו לקשיי התקשורת. התנהגות זו של המתבגרים אופיינית למרד הנעורים והיא מחריפה בגלל הקושי של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז לווסת את הרגשות. מרד גיל ההתבגרות הוא שלב חשוב בהתפתחותם של הילדים והוא נחוץ להם כדי להגדיר את הזהות האישית שלהם. לצורך כך הם מתרחקים ככל האפשר מזהות הוריהם. הנפרדות עוזרת להם להבין מהם הערכים החשובים להם מה שיעזור להם כבוגרים. עצם המודעות לחשיבות מרד גיל ההתבגרות להתפתחותם הנפשית של המתבגרים והידיעה כי זהו משבר חולף יכולה לעזור להורים להתמודד עם התקופה.

איך תעברו את תקופת גיל ההתבגרות של ילדים עם הפרעת קשב בשלום? 1. שקיפות וכנות: הקפידו לא להסתיר מהמתבגרים אירועים שמשפיעים על המשפחה כולה כמו פיטורין, מחלה, פרידות וכו' ממילא הדברים יתגלו להם והם יפתחו כעסים וחוסר אמון בכם. הרצון שלכם להגן על המתבגרים משדר להם חוסר אמונה ביכולתם להתמודד עם הצפוי להם בעתיד. 2. שיתוף בקשיים וברגשות: את תהססו לשתף באי הצלחות, תסכולים ומאבקים שיש לכם בחייכם. עצם השיתוף יגרום להם להבין שאתם אינכם מושלמים ויעזור להם לשתף אתכם בחייכם. 3. הימנעות מיצירת תוויות שמגשימות את עצמן: אמירות נוסח "אתה חוצפן" או "בלגניסט " אינן מועילות ואפילו גורמות לבני הנוער לתחושה שהם אינם מסוגלים להשתנות. 4. שימוש באמירות קצרות וספציפיות: הימנעו משיחות ארוכות של תוכחה אותן מכנים המתבגרים "חפירות". בגיל ההתבגרות הם נוטים להיות חסרי סבלנות ואינם פנויים להקשיב לכם. 5. גילויי חום ואהבה: אל תוותרו על גילויי חום ואהבה גם כאשר האווירה בית אינה נעימה או אם נדמה לכם הם אינם מעוניינים בילויי האהבה שלכם. תפקידכם להראות להם שהתנהגותם לא משנה את עצם העובדה שאתם אוהבים אותם. 6. הבעת אמון ביכולות: הקפידו לשדר להם שהם מסוגלים על ידי כך שתסמכו עליהם ותהפכו אותם לשותפים בבית. כאשר הם עומדים בציפיות על תשכחו לציין זאת וכאשר הם מתקשים אמרו שאתם בטוחים שבפעם הבאה הם יצליחו יותר. 7. מתן מענה לצורך המתבגרים לנצח: ילדים בגיל ההתבגרות נוטים להתווכח על כל דבר פעוט. חשוב להם להיות צודקים כדי להרגיש שדעתם נחשבת. כדי לענות לצורך הזה תכננו מראש על מה תוכלו לוותר ולהתגמש ואל תחששו לתת להם להרגיש שהם ניצחו אתכם, זה לא יפגע בסמכות ההורית. גמישות הורית חשובה לא פחות מעקביות ולמרות שנראה כאילו יש סתירה בין השתיים, כדאי לשלב אותן בהתנהלות שלכם. 8. הצבת גבולות ברורים שאינם שרירותיים: הצבת גבולות חשובה בכל גיל כדי להגדיר את גבולות המותר ולא רק את האסור. זכרו כי בגיל ההתבגרות הילדים בודקים את הגבולות שאתם מציבים ללא הרף. בדקו עם עצמכם עד כמה הגבולות אינם שרירותיים שנקבעו רק משום שאתם ההורים והשתדלו שיהיה הגיון מאחורי מה שהחלטתם. 9. צניעות: השתדלו לא להתייחס אל עצמכם ברצינות מוגזמת ואל תצפו לכבוד מצידם רק בשל היותכם הורים. תזכו בכבוד הורים כאשר תהיו אתם מודל לניהול תקשורת מכבדת. אל תחששו להודות בטעויות ועזרו להם "לרדת מהעץ" כשהם מתבצרים בעמדותיהם. אני מאמינה כי ההורים הם אילו שאמורים לקחת אחריות על האווירה הנעימה בבית מתוך היותם המבוגרים האחראים. אין כוונתי להתעלם מאחריותם של בני הנוער לקונפליקטים בבית אך חשוב לזכור שהם לא סיימו עדיין את תהליך ההתבגרות.

Recent Posts
Archive
Follow Us
  • Facebook Basic Square

ציפי קוברינסקי - פתרונות אסטרטגיים להפרעת קשב / טל׳: 0545-333180 /zipi.kobrinski@gmail.com