כך תגרמו לשיתוף פעולה עם ביה"ס לגבי ילדים עם הפרעת קשב וריכוז


הורים רבים שפגשתי, מתלוננים כי המורים בבית הספר אינם מגלים הבנה לקשיי ילדים לקויי קשב וריכוז. הם מצפים מהמורה להיות הגורם המקצועי, שלא רק יבין את הקשיים אלא יהיה מצוייד בכלים הנכונים לעזור לו. לעומתם, המורים שאני פוגשת בהרצאות ובסדנאות שאני מעבירה, מתלוננים כי ההורים לא לוקחים אחריות על חינוך הילדים ועל הרגלי הלמידה שלהם. הם מצפים מההורים להציב גבולות, לגלות נוכחות ומעורבות גדולה יותר. האמת היא שלהורים ולמורים יש השפעה על תפקודם של הילדים בבית הספר והמפגש ביניהם הוא מפגש של קשיים. תפיסת שני הצדדים היא לקבל מענה לקשיים מהצד השני. "שלום, מדברת המורה לכימיה של אילן (שם בדוי), רציתי לדעת מה שלומו?" הגיעה שיחת טלפון שבועיים לאחר פתיחת שנת הלימודים. "למה? מה קרה?" "כאב לו הראש והוא ביקש לצאת לפני תום השיעור..." "אין לי מושג, הוא לא אמר לי כלום. מיד אבדוק אתו" ירדתי למרתף לצלילי גיטרה רועמים שהעידו למעלה מכל ספק כי אילן חש בטוב. המחשבות שחלפו בראשי הכעיסו אותי מאד. כיצד העז לשקר למורה? רק החלה שנת הלימודים והוא כבר מתפרפר?? איפה כל ההבטחות על התחלות חדשות????? בדרכי למרתף שמעתי את המורה מעבר לקו הטלפון: "הוא נראה לי ילד כל כך אחראי ורציני וברור לי שאם הוא מבקש לצאת אז הוא באמת לא מרגיש טוב..." תוך שניה קצרה השתנתה הרגשתי, והאמנתי בכל ליבי שאילן לא ניסה להתחמק... "זו המורה לכימיה, היא שואלת לשלומך, למה ביקשת ללכת הביתה לפני סוף השיעור? כאב לך הראש?" "כן. הרגשתי שאני לא יכול להמשיך לשבת בכתה". "איך אתה מרגיש עכשיו?" "כעת אני מרגיש בסדר. באתי הביתה שתיתי ואכלתי ואפילו קצת נחתי. אולי זה מהריטלין? הרופא אמר שהראש יכול לכאוב לי בשבועיים הראשונים עד שאתרגל." "יכול בהחלט" התביישתי ששכחתי. סיפרתי למורה כי בני התחיל השבוע בטיפול תרופתי ועל תופעות הלוואי שלו. "זו לא פעם ראשונה שאני שומעת שיש תופעות כאלו בהתחלה. כבר היו לי תלמידים בעבר שלקחו ריטלין וגם הם סבלו בשבועיים הראשונים מכאבי ראש. אל תדאגי, זה עבר להם..." הודיתי למורה על שיחת הטלפון והוספתי כי אני מאד מעריכה את יכולת ההבחנה שלה "הוא באמת ילד אחראי.." המורה מצידה אמרה שבפעם הבאה בני לא צריך לבקש רשות. מצידה, הוא יכול לצאת מהשיעור כשירגיש צורך לנוח ואז לחזור. כשהשיחה הסתיימה הודיתי בליבי למורה על שלא נתנה לי להישאר עם רגשות הכעס שלא היו במקומם ובכך מנעה ממני להגיע לעימות מיותר. תגובתה של המורה, גרמה לי לחשוב מחדש ולשנות את התפיסה שלי לגבי התנהגותו של בני. בעזרתה של המורה ואף בלי ידיעתה, נתתי פרשנות חדשה לבקשתו של בני לצאת מבית הספר, ובכך היא שינתה את הרגשות שחשתי. הכעס התחלף באמפטיה מה שאפשר בדיקה אמיתית למקור הבעיה. פרדיגמה היא אותה תפיסה שמכתיבה את הפרשנות שאנו נותנים למציאות. אותה פרשנות היא שמעוררת רגשות והן אלו שמשפיעים על התגובות שלנו. הורים רבים מתלוננים על חוסר שיתוף פעולה לו הם זוכים בבתי הספר. הורים לילדים בעלי קשב וריכוז חווים את אותה תחושה ביתר שאת. מנהלת גף לקויות למידה של משרד החינוך, דר' יהודית אלדור, מצביעה על הצורך ביצירת מרחב קשר בין המערכות המרכזיות העוטפות את הילד: המערכת המשפחתית, המערכת הבית ספרית והחברתית כדי ליצור את התנאים הסביבתיים המותאמים להם. גב' אסנת דרי, מנכל'ית עמותת "ביחד" שנוסדה על מנת לאפשר לאותם ילדים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, מדגישה את הדיאלוג מורים-הורים כהכרח. המסקנה המתבקשת היא שמטרת ההורים והצוות החינוכי זהה: לפעול בשיתוף פעולה. לא כל המורים מגיבים בדרך שהגיבה המורה לכימיה של אילן, ואת הפרשנות המוטעית לא תמיד נותנים ההורים. לרוב הסיטואציה נראית הפוכה. תפקיד ההורה הוא ליצור את מרחב הקשר בין עם המורים גם כאשר תפיסתם מוטעית. יצירת שיתוף הפעולה טמונה בהבנה לקשיי המורים בכתות שאחוז הילדים לקויי הקשב והריכוז בהן גבוה ובהפחתת הביקורת על תפקודם המקצועי. בפעם הבאה שלא תזכו לאותו שיתוף פעולה ולא תהיו מרוצים מתגובתה של המורה בבית הספר, היזכרו במורה לכימיה וכיצד בתגובתה השפיעה עלי ושינתה את תגובתי. עצרו דקה לחשוב כיצד אתם, בתגובתכם, יכולים לשנות את התפיסה שלה למציאות. תוכלו לעשות זאת בדרך של הצעת עזרה מניסיונכם ההורי בבית תוך חיזוק כוונותיה הטובות.

Recent Posts
Archive
Follow Us
  • Facebook Basic Square

ציפי קוברינסקי - פתרונות אסטרטגיים להפרעת קשב / טל׳: 0545-333180 /zipi.kobrinski@gmail.com